על אף שחודש מרחשון לא זכה שיארע בו חג, זכה להיות החודש הראשון שמוזכר בתורה – "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ".
כך, למרות מרכזיותם של חודש תשרי וניסן, דווקא נקודת ההתחלה של החודשים בתורה היא חודש מרחשון, וכידוע המהות של כל דבר רמוזה בפעם הראשונה שהוא מופיע בתורה.
מה טמון בחודש זה? מהו סודו?
כדי להבין מהות של כל חודש, צריך להתבונן במה שאירע בו. בחודש מרחשון 'נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו'. המבול הוא אמנם הטבעת העולם במים, אך הזוהר הקדוש (א קטז ב) דורש את הפעולה הזו גם לשטף גדול שיהיה באחרית הימים, שפע של מעיינות חכמה שיפתח ה' עלינו באחרית הימים, כמאמר הכתוב "ואחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר". אך קשה, כיצד מאורע כל כך קשה רומז לאור הגדול שיהיה באחרית הימים??
התשובה היא, שבאמת השפע העצום שניתן מהשמים הוא ביסודו תמיד טוב מאוד, אך כשאין כלים לקבל אותו, הרי שמצד החסרון שבמקבל הוא הופך לנזק, וה'שפע' נהפך ל'פשע'. ונבין שסוד גדול רמז ה' במבול לכל האנושות. הקב"ה אמר בכך – יש לי שפע עצום לתת לכם, אבל אתם חייבים לבנות כלים עבורו – להיות מוסריים וטובי לב, הולכים בדרך הישר והצדק. כך תוכלו לעמוד ברוב טובה, וכפי שיהיה לעתיד לבוא, שהקב"ה ישפיע שפע אין סוף על עם ישראל, ויתן לנו כוח לעמוד בו, כדרשת חז"ל על הפסוק "והריקותי לכם ברכה עד בלי די".
הקב"ה הריק ברכה עד בלי די על דור המבול, ואף שכל האנושות טבעה ברוב הטובה הזאת, נחקק השפע בקרבם, ומאז ועד אחרית הימים החל מסלול ארוך של בניית הכלים, הכשרת האנושות, עד שבאחרית הימים, שוב יפתח ה' את אוצרו הטוב, מעיינות תהום רבה וארובות השמים, וישפיע שפע חכמה עד בלי די. והוא נרמז בפסוק "ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם".
המבול בסודו 'טוב', התחיל דווקא ביום 'טוב', ב'י"ז' מרחשון, ללמדנו ששורש המבול טוב, אלא שחסרים הכלים.
ומכאן נבין שמעלת חודש מרחשון היא דווקא בכך שאין בו חג וכולו ימי חול. החג, הוא שפע מלמעלה, וימי החול הם עבודה למטה. זוהי המהות של מרחשון – הורדת האורות הגדולים של תשרי, אל תוך מציאות חיי היום יום. זהו אתגר גדול של בניית כלים, לכל השפע שניתן לנו בחודש הראשון. זהו גם מהות החודש 'השני', שבאותיות הוא האות 'בית' שהיא מלשון 'בית', בית קיבול אל הראשון, הא', סוד אלופו של עולם, כפי שמבואר בספרים בסוד האות ב'.
סגולת ימי חודש מרחשון היא פתיחת הלב, הכשרת הנפש, לקבל את האור הגדול. דווקא היומיומיות שלו, רומזת על מעלתו, להוריד את האור הגדול, לתוך הפרטים הקטנים של החיים.
איך מכינים את הלב לקבל את השפע? – על זה אמרו חכמים "איזוהי עבודה שבלב, הווה אומר זו תפילה". התורה היא השפע שבא מלמעלה, והתפילה היא הכנת הלב לקבל את אור התורה. לכן השיא של תשרי, חודש השפע השמימי, הסתיים בשמחת תורה, ומשם אנו מגיעים למרחשון, חודש הכנת הכלי, שמהותו היא עבודת התפילה. דבר זה נלמד ממשמעות המילה 'מרחשון', הוא לשון רחש, כמו 'מרחשון שפוותיה', מרחשים שפתותיו ('ון' פרושו מים, ומרחשון הוא מים מרחשים). 'רחש ליבי דבר טוב'. זוהי התפילה, שהיא מכשירה את הלב לקבלת השפע, דרך השפתים הרוחשות ומבטאות את הכמיהה והשתוקקות שלנו, להיות ראויים לקבל את האור ממרומים.
ואכן, מרחשון כולו תפילה, ובו אנו מתחילים בפועל לבקש על הגשמים, שהוא רמז לתמצית התפילה כולה. ובדרך הגמטריה ניתן להטעים ולומר ש'מרחשון' עולה גמטריא "תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי" (604). שנזכה להשכיל כיצד להמשיך את האורות הגדולים של תשרי, לתוך מציאות החיים, לחבר את המוח והלב, ולקיים בקרבנו את ההוראה הקדושה – "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך", אמן ואמן!