"ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" – יש כאן שתי שאלות – א. אם בא לספר תולדות יצחק, מדוע מציין 'אברהם הוליד את יצחק'. כמו כן, הלא זה מיותר, שכבר כתב 'יצחק בן אברהם'!
אלא שיש כאן סוד עמוק – אברהם היה עמוד החסד, ויצחק עמוד הגבורה. היחס ביניהם הוא כמו היחס בין האור ובין הכלי. החסד הוא הטוב, האהבה הגמורה. זה התוכן שאותו ה' רצה להשפיע עלינו ובשבילו הקב"ה ברא את העולם. ואולם, אי אפשר להאיר את הטוב הזה אלא על ידי הגבורה, שהיא מייצרת את הכלים ואת הגבולות. אם תשפיע למישהו בלי גבול, זה יזיק לו. כך לדוגמא, יש עושר שהוא שמור לבעליו לרעתו, כעושר גורם לאדם גסות רוח, ותאווה שאינה יודעת שבעה, הגורמים לו לזלזל בחבריו ולהתרחק ממשפחתו. ואכן, יש אנשים שאומרים שהיום השחור ביותר בחייהם היה היום שזכו בו בפייס. כי לא היה להם את הכלים הנפשיים כדי להתנהל נכון עם עושר, והוא העביר אותם על דעתם.
כך היא המידה, שפע עלול להיות פשע, אם אין כלים. לכן, דווקא האהבה של ההורים לילדם, צריכה להביא אותם להציב עבורם גבולות, שיפתחו את כוחותם העצמיים, ויכשירו אותם לעמוד על דעתם ולהתמודד באתגרי החיים. פינוק יתר עלול ליצור ילד חלש אופי, שמפחד מכל קושי ואתגר.
לכן, האהבה היא זו שצריכה להוליד את הגבורה, הרצון להשפיע יופיע את הכוח המצמצם את השפע. ובאמת, כשהאהבה ניתנת בלי גבול, היא עלולה לנוון את המושפע, ולהנציח אותו כמקבל. זאת לעומת הגבורה, שדוחפת אותו להתפתח, עד שבסופו של דבר יהיה מקור של טוב בעצמו. דוגמא לדבר היא ההבדל בין צדקה לעני ובין עשיית עסק משותף עימו.
כמו שהאהבה צריכה את הגבורה, כן הדבר להיפך. צריך להישמר מגבורה שמנותקת מחסד. כשהאדם אוחז במידת הדין, שלא מתוך אהבה, אלא מתוך כעס והקפדה יתירה, אז הגבורה מאבדת את מקומה הנכון 'ככלי', והופכת להיות 'תוכן', ואז היא איננה ראויה, כי היא משדרת כעס פנימי, ריחוק ולפעמים אפילו יריבות ושנאה.
זהו האתגר הגדול, לחבר את החסד והגבורה – החסד מצידו צריך להוליד את הגבורה, והגבורה צריכה לדעת שהיא כלי בשביל החסד.
אפשר שדבר זה נרמז בפרשתנו – "ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" – יש כאן שתי שאלות – א. אם בא לספר תולדות יצחק, מדוע מציין 'אברהם הוליד את יצחק'. כמו כן, הלא זה מיותר, שכבר כתב 'יצחק בן אברהם'! אלא שיש כאן סוד עמוק – אברהם היה עמוד החסד, ויצחק עמוד הגבורה. היחס ביניהם הוא כמו היחס בין האור ובין הכלי. התורה לא באה רק לספר לנו את הנתון ביולוגי, אלא להורות לנו על מהותו של יצחק, ש"אברהם הוליד את יצחק", והיינו שהגבורה וכוח הדין שהאירו אצל יצחק, היו השלמה לאורו לש אברהם, יצירת כלים לשפע החסד. התורה מספרת לנו את תולדותיו של יצחק, כי עיקר תולדותיהם של צדיקים הם מעשיהם, ואלו היו מעשיו של יצחק – עמוד הגבורה, שהיא הכלי המוציא אל הפועל את הטובה.
בעקדת יצחק אברהם אבינו נכלל במידת הגבורה, ובפרשה שלנו אנו למדים על יצחק, מידת הגבורה, כיצד הוא נכלל בחסד, ביודעו של הוויתו היא כלי עבורה. זה סוד מעשיו של יצחק, שהם תמיד מופיעים כהמשכיותו של אברהם. להורות שכל מהות הגבורה היא כלי ביטוי עבור החסד. אהבת ה' אלינו היא שורש הכל, גם של הדין והצמצום.
בדרכם של אבותינו, צריכים אנו לעסוק במלאכת הקודש הזו, למזג שני האורות הללו בחיינו, להיות מלאי אהבה, אך לדעת, שהיא תופיע בפועל דווקא על ידי הגבורה, העמל והצמצום, שיבנו את כלים לכל שפע הטוב.