הציווי 'לך לך' הוא לכאורה תמוה. הלא כבר בסוף הפרשה הקודמת מתארת התורה שאברהם אבינו התחיל ללכת מעצמו לארץ כנען, ואם כן, מדוע צריך לצוותו על כך?
שאלה זו שואל הזוהר הקדוש (א עז ב), ולומד מכאן יסוד גדול מאוד – דווקא מתוקף העובדה שאברהם התחיל ללכת בעצמו, בא הציווי השמיימי אליו. ההתעוררות שלו מלמטה גרמה להתעוררות מלמעלה. יסוד זה נקרא 'אתערותא דלתתא', שהקב"ה משתווה לבני האדם – לפי ההתעוררות שלהם מלמטה, כך יבוא השפע מלמעלה. כפי שאומר הכתוב, "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ – וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ" (תהלים קמה טו). קודם בני האדם פונים מלמטה, ואז מתעורר השפע מלמעלה.
יסוד זה מוזכר אין ספור פעמים בזוהר הקדוש, ולפי חכמי הסוד, זהו אולי היסוד העיקרי ביותר בפנימיות התורה ובעבודת ה'. סיבת הדבר, שהוא נוגע במהות הבריאה – שרצה הקב"ה לשתף את ישראל עם קרובו בהנהגת העולם, ולכן תלה את פעולתו בהתעוררותם למטה. זהו הכוח העיקרי שנמסר לעם ישראל. לפיכך, כבר ברגע הראשון להופעת אברהם אבינו ועם ישראל, בפרשת לך לך, מופיע היסוד הזה, כי הוא נוגע בעצם מהותם של ישראל.
הנטייה הטבעית, בה האדם חש את קטנותו לעומת גדולתו של הבורא, עלולה להביאו להיות פסיבי, ולחשוב שאין לו אלא להמתין שיבוא השפע מלמעלה. על כן בא יסוד זה ומלמד שאדרבא, אם חושק האדם בברכה מלמעלה, עליו להתחיל לנוע מלמטה. הקב"ה הוא העושה כמעט הכל, אך את נקודת ההתחלה הוא מסר בידינו, ולאחר שתחל התעוררות מצדנו, יתגבר השפע ממרומי מרומים, והנהגת ה' העליונה תריק ברכה ושפע לרומם את ההוויה כולה.
דבר זה הוא אבן יסוד בגאולתם של ישראל, כפי שאומר הנביא – "הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ" (ישעיה סב ו) דווקא על ידי שאתם תהיו מעוררים על כך, גם מלמעלה תהא התעוררות. וכן אומר דוד המלך בתהלים – "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד. כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" (קב יד-טו). אם ישראל מחוננים את עפרה של ציון, הרי שכבר נעשתה התעוררות מלמטה, ובא העת לרחם עליה ולגאול אותה מלמעלה.
מכאן אנו למדים שצריכים אנו להעריך נכונה את הכוח שמסור בידינו. אל נאמוד אותו כפי שהוא נראה בחיצוניות, זעום ודל מאוד, אלא לפי הגלים האדירים שהוא מעורר מן השמים. משל למי שפותח סכר בפני האוקיינוס, שעושה פעולה קטנה, אך מאפשר לכל עוצמת האוקיינוס לפרוץ החוצה. כך ערך כוחנו הוא בפתיחת השערים להארת אור הא־להות, שתימשך בארץ ותפעל את פעולתה.
אשר על כן, כשהאדם מוצא עצמו חסר כוחות בעבודת ה', אל יתמהמה, אלא יעשה את שלו, אפילו צעד אחד קטן בקדושה. על ידי התעוררות האדם בקדושה, אפילו קמעא, מתעוררים מקורות השפע ממרומים לסייעו בדרך ה'. כיוצא בדבר כשמתעורר הלב למען גאולתם של ישראל, אל ייאש ויחליש את עצמו כשיראה כמה המשימה גדולה ממנו. כדרכו של אברהם אבינו, שעשה את הצעד הראשון, כן נעורר עצמנו לפעול למען גאולתנו, ונשיב אל ליבנו כי פסיעותינו, הקטנות בשיעורן, מעוררות גלים אדירים של פעמי גואל צדק.