מכירת יוסף היא דבר בלתי נתפס, איך אפשר להעלות על הדעת שהשבטים, קדושי עליון, ימכרו את יוסף? אף שמדובר בדברים עמוקים מאוד, ננסה לגעת מעט בכך, על פי דברים המובאים בשם האריז"ל.
צריכים אנו לזכור, שמתחילת ספר בראשית אנו נמצאים בעיצומו של תהליך – הבירור בין ישראל לעמים. מאז החטא הקדמוני המין האנושי היה מעורב בלא היכר בין ישראל לעמים, ומאברהם התחיל הבירור – ראשית בבחירה בו, לאחר מכן בירור בין יצחק וישמעאל ובין יעקב ועשיו, כשהאחד נדחה והשני ממשיך. על רקע זה מגיעים השבטים, והאריז"ל אומר (ספר הליקוטים וישב) שהם סברו שהבירור לא נגמר, מצד נקודת מבטם חשבו שהם ההמשך, ואילו יוסף צריך להידחות.
הסיבה למחשבה זו הייתה ההבדלים הגדולים שהיו בינו לבינם כמבואר בספרים – הם היו מרוכזים בעולמות הרוחניים, ואילו יוסף, התגלה כמי שנמצא ושולט בעולם הזה, כפי שיתבלט בכך בעתיד במצרים. הכישרון האדיר של יוסף, לנהל את העולם הזה, היה זר לשבטים. הם הכירו את אביהם בתור איש תם יושב אוהלים, עוסק בתורה, והלכו בדרך זו. לעומתם, יוסף היה דומה בעיניהם כמי שנוהג מנהג של דודם, להיות 'איש שדה', שולט במרחבי העולם הזה. החלום, שכולם משתחווים לו, הוסיף וחיזק את שיטתם. עצם החלום שכולם ישתחוו לו, היה מאוס בעיניהם. וכי עובד ה', טהור לב, מתעניין בכך?? הלא זוהי תשוקתו של עשיו וצאצאו המן.
אולם יוסף שונה בתכלית ממה שחשדו בו. באישיותו הענקית הוא היה ביטוי למצב השלם של עם ישראל, שמצד אחד ראשם בשמים, ומצד שני הם זקופי קומה בעולם הזה, שולטים בו ומנהלים את כל האנושות ברוממות מלכותית, עד שמלכי הגויים "אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו". ואכן, יש מפרשים שהסיבה שיצחק רצה לברך את עשיו הייתה בגלל שראה בו תכונות אלו, ויעקב אבינו זכה בברכות דווקא לאחר שהצליח להראות שגם תכונות אלו קיימות בו – "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". יתר על כן, כשיעקב הלך ללבן הוא יצא 'מהאוהל' אל 'השדה', ורכש בשלמות את התכונות הללו. כך שב בגאון ונצח את עשיו פנים אל פנים, וזכה לשם ישראל, לשון שררה ויושר, וקיבל שוב את הברכות מאת ה' בבית אל, בלי להזדקק לברוח או לבוא במרמה. יוסף, היה הפרי הנפלא של שילוב זה, כפי שמעיד עליו הפסוק "ותהי ברכת ה' עליו בבית ובשדה", היה בו גם תכונת 'בית' כיעקב, וגם תכונת 'שדה' כעשיו. לכן דווקא בלידתו נולד שטנו של עשיו, ויעקב היה יכול לחזור לארץ ולהתמודד עמו.
מכאן ניגש להעמיק במכירת יוסף, ונקודת מפתח רמוזה במילים 'ונראה מה יהיו חלומותיו' ובעובדה שהם צרפו את השכינה בשבועה, כדי שיהיו עשרה. וזה פלא גדול, וכי השכינה תצטרף לדבר כזה?? אלא שאם ירצה בעיני ה' נראה לחדש על פי העיקרון שראינו מהאריז"ל, שהאחים ראו את המחלוקת העמוקה בינם ובין יוסף, ולא ידעו האם מדובר במחלוקת בין שני צדדים בתוך מחנה ישראל, שאז שניהם מבטאים שני צדדים של אמת, וסופם להתחבר ולהצמיח ברכה דווקא מהניגוד, או אולי מדובר עדיין בתהליך בירור, ואם כן אז לשיטתם יוסף צריך להידחות. וכדרך שיעקב פעל מול עשיו, סברו שגם עליהם מוטלת אחריות לבירור של הדור שלהם, לכן החליטו למכור אותו, תוך שהם אומרים "ונראה מה יהיו חלומותיו" – כלומר אם הוא באמת צודק, הרי שבוודאי השגחת ה' תהיה עליו וחלומותיו יצאו אל הפועל, ולא יצא נזק מהמכירה, כי בסוף יבואו לחיבור המחודש. אפשר שצירוף השכינה רומז שהם מסרו את ההכרעה להנהגה האלוקית.
מכאן יובן מדוע כשראו את יעקב מתאבל, לא סיפרו לו את האמת ולא פעלו לחפש את יוסף. כי במידה ויוסף צריך להידחות, הרי שעם כל הכאב, האמת האלוקית עומדת מעל הכל, כדרך שלא התחשבו באהבת יצחק את עשיו. לכן, האחים המתינו למסבב הסיבות שהוא יפתור את התעלומה. ואכן, כשהוכרחו לרדת למצרים וביותר כשהעניינים הסתבכו שם, החלו לחוש שיש כאן תהליך אלוקי, ובסתר לבם חפשו את יוסף, ואף הבינו שחטאו במכירה, כאומרם "אבל אשמים אנחנו על אחינו". ולבסוף, אלוקים חשבה לטובה, והצמיח ישועה לבית ישראל. שנזכה לגאולה שלמה אמן ואמן!