אצל אברהם מופיע הביטוי "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים", ויש כאן סוד גדול להבנת מהות החיים שלנו. לכל אדם יש נשמה, שהיא גוון מיוחד של אור ה', והשליחות של כל אחד היא לגלות את האור המיוחד הזה. אף שהנשמה היא אור אחד, מכל מקום הגילוי של אור הנשמה מתפרט ליחידות קטנות, כל יחידה היא שלב וחלקיק בתהליך של גילוי הנשמה בעולם. היחידות הללו הם סוד ימי חיי האדם. כל יום בחיים הוא כעין 'כלי', שלתוכו צריך לצקת ניצוץ מאורה של הנשמה. הניצוץ הזה הוא השורש הרוחני לאותו היום כולו.
מכאן נבין שהימים אינם סתם רצף של זמן, אלא לכל יום ישנה משמעות מיוחדת, כל יום בחיי האדם הוא בחינת 'גוף' שיש לו שורש עליון, נקודת אור נשמתית, שצריכה להתגלות ולהופיע באותו היום. כך מבואר בספרים הקדושים, שכל יום הוא אור חדש לגמרי, באופן שאין שום יום דומה לחברו, מאז שנברא העולם ועד סופו, לא היה ולא יהיה יום הדומה ליום הנוכחי. באופן זה בנויים כל הימים זה על גבי זה, וכך, במשך כל החיים, הולכת הנשמה ומופיעה בשלמותה ויופיה.
האדם צריך לגלות את האור והחיים בכל יום ויום, ובכך הוא חושף את נקודת הנשמה שמאירה באותו היום. ולמחרת ילך מחיל אל חיל, ויגלה נקודה נשמתית חדשה. התגלות האור הוא על ידי תורה ומעשים טובים – כשאדם עשה פעולה טובה, אותו היום קנה חיות ודבקות בחיי הנצח. הנשמה הנצחית של האדם נחקקה והופיעה ביום הזה. החסד שעשה, התפילה שהתפלל, התורה שלמד, קשרו את הזמן החולף בנצח האלוקי, ונמצא היום מתעלה ודבק בשורשו. וכך מבאר השל"ה: "אם נעשה פעולה טובה ביום, אז קנה זה היום חיות ודביקות לחיי הנצחיות, כי בחר בטוב, ואז קנה את החיים".
זהו עומק המושג לחיות, חיים שלמים ואמיתיים, חיים עשירים ומלאים, חיים של שפע, מלאי חדוות יצירה וגילוי תוכן ומהות, דבר יום ביומו. זהו שאמרו חכמים על שרה – "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה' – כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים". כלומר כל חייה היו מלאים ושלמים, היא יצקה את אור נשמתה בכל יום ויום.
כך מבאר השל"ה הקדוש, את מה שאמרו חכמים "רשעים בחייהם קרויים מתים", מי שכל חייו עשה רע – נמצא שכל ימיו מתו, ואילו הצדיק משתדל בכל יום לקנות חיות – נמצא שהוא חי תמיד. וזו לשונו: "הרשעים ימי חייהם הבל, ולפעמים כמה שנים אין עושה טוב, נמצא כל אלו השנים מוסיפים הבל הבלים וכולם מתים הם. והצדיק להיפך, מדקדק על כל יום ויום לקנות בו חיות, נמצא הצדיק כל זמן שהוא חי הוא איש חי רב פעלים ומוסיף חיות בכל יום ויום. זהו יראת ה' תוסיף ימים. והרשע אפילו לפי הנראה היה חי כמה שנים, אבל הוא זקן אשמאי, ואפשר כמה שנים נקצרו שהיו מתים, ואתה סובר שהוא בן שבעים ואפשר שאינו בן חמש שנים".
באופן זה פירשו בזוהר גם את הפסוק בפרשתנו "ואברהם זקן בא בימים". בא בימים פירושו בא עם כל הימים שלו, לא הותיר נקודת זמן נפולה מאחורה. מפני שכל יום שלו עלה והצטרף לאור החיים הכללי.
מצינו שתלמידי חכמים נקראו זקנים אף אם הם צעירים, "אין זקן אלא חכם" (קידושין לב ב). עומק הענין הוא, שהתורה היא תוכן אין סופי עצום ומרוכז, עד שכל רגע ממנו שווה ערך לימים ושעות. וממילא גם תלמיד חכם צעיר, שווה במשקל הפנימי של חייו לאדם זקן.
ראוי לשים אל הלב, שהגורם העיקרי בימינו ל'קיצור חיים' שכזה הוא הסמארטפון ושאר המסכים. מחקרים מראים שלצערנו הרב אנשים מבלים שעות רבות מאוד ביום מול המסכים. השעות הללו בסופו של דבר מצטרפים לשנים רבות ויקרות. וכך, במקום שהאדם יממש את עצמו, הוא יושב מול מסך דולק, בעוד שהוא בתוכו כבוי ונפשו מושבתת מיצירה וביטוי עצמי.
מאברהם ושרה אנו למדים שהחיים שלנו חשובים מכדי לבזבזם. ראוי לנו להתחבר לאור הנשמה שלנו, להיות בתנועה וחדוות יצירה, לעשות מעשים טובים, לחלום, ליזום וליצור, ובכך נאיר את כל ימות חיינו באורה של הנשמה, ויהיו כולם כמו שרשרת יהלומי חן מאירים. שנזכה!